הרצון לשינויכשאנו חשים רצון להסבת מקצוע יכול הדבר לנבוע ממצבים שונים. לפעמים יש תחושה ש"משהו לא עובד" במקצוע שלנו, אבל יש בו גם צדדים חיוביים מסוימים ואנו תוהים: האם להמשיך באותו מקצוע או לשנות כיוון ולעשות הסבה מקצועית?  לעתים אנו במצב של חיפוש עבודה ממושך. רוצים להשאר במקצוע שלנו אבל לא מוצאים בו עבודה. אנו שואלים את עצמנו אם להמשיך לחפש באותו כיוון או שאולי המציאות מכתיבה מציאת מקצוע חדש. פעמים אחרות אנו בטוחים שאנו רוצים לשנות מקצוע, אבל תוהים מה השינוי המבוקש או איך נתגבר על קשיים שבדרך. 
 בכל מקרה, המרחק בין זיהוי התחושה שמשהו חסר ובין הנכונות לשינוי יכול להיות גדול – בגלל הקושי לוותר על הנוחות הקיימת במצבים מוכרים, בגלל החשש מן הבלתי וודאי, בגלל תחושת פער בין מה שאנו רוצים לבין מה שהמציאות מכתיבה, בגלל אי בטחון לגבי השינוי הרצוי, ועוד. דוגמאות לתחושות הנ"ל ניתן לראות בסיפורים רבים מחיי היום יום: עובדת בחברת נסיעות שרצתה להחליף מקצוע וידעה מהו המקצוע בו היא רוצה, אבל החשש מהאפשרות שהשינוי לא יביא את השמחה והסיפוק להם היא מקווה, לאחר כל הזמן, הכסף והתקוות שהשקיעה בכך, הניא אותה מלעשות את הצעדים הדרושים; עובד בחברת תקשורת שהרגיש שהוא רוצה הסבה מקצועית אבל אין לו מושג לאיזה כיוון; שרברב שחלם על שינוי אבל חש שאין לו סיכוי למצוא משהו מתאים מפני שאין לו תואר, ופיסיותרפיסטית שחייבת לעזור בפרנסת המשפחה ואין לה הזמן או הכסף ללמוד משהו חדש, בטח לא משהו רציני.

וויתור על הנוחות

כשאנו מדברים על הקושי בוויתור על הנוחות אין הכוונה לכך שרובנו עצלנים מלידה או שהדורות האחרונים מפונקים יותר מקודמיהם, אלא על הקושי בוויתור על הנוחות שבמצבים מוכרים.

מדוע כה נוח לנו במצבים מוכרים כשפעמים רבות דווקא איננו חפצים בשגרה, ומדוע כה קשה לוותר על נוחות זו? כתשובה אביא סיכום מתוך דבריו של ניקולס לור בספרו "The Pathfinder" (עמ' 35, 121- 135). הדברים מובאים בהתאמה שלי: 
"גברים ונשים רבים במשך ההיסטוריה נשאלו על סוד הצלחתם והשיבו תשובה אחת שהיתה משותפת לרובם: כוח ההתמדה. חשיבותה של ההתמדה, הם אמרו, עולה על זו של גודל הכשרון או החלום.יחד עם זאת, ידיעת "סוד" זה אינה הופכת אותו למהלך פשוט ליישום, מפני שכוחם של ההרגל והנוחות נוטה לגבור על כוחה של הנחישות להשיג את מה שאנו רוצים. הדרך אל המטרה עוברת דרך הצורך להתגבר על חששות, אכזבות ואפילו מבוכה, ורק מי שמוכן להתגבר עליהם יכול לסלול דרכו אל הצלחה. הגורם לחוזקם של כוחות ההרגל והנוחות הוא מנגנון הנמצא במוחנו. תפקידו הוא לאזן את הדברים בחיינו. מתוקף תפקידו הוא נזעק לפעולת הגנה ברגע שאדם מתחיל לרצות לעשות צעד בלתי מוכר לו. ההגנה מתבצעת על ידי חיפוש דרכים לשמירת המצב הקיים על מנת לשמור עלינו בטוחים ושלווים. פעולת מנגנון זה נעשית ע"י זרם מחשבות השולחות אלינו היסוסים רבים לגבי הצעד שאנו רוצים לעשות. הסיבה שמוחנו קבל מנגנון זה היא הצורך להתמודד עם מצבים שונים בדרך מהירה ויעילה. זהו מנגנון הישרדות. כאשר אנו נתקלים במצבים חוזרים ונשנים אנו מסוגלים להגיב אליהם ולהתמודד עמם ביתר קלות, מבלי להצטרך להתלבט בכל פעם מחדש ולהתחיל את כל הצעדים שוב ושוב מהתחלה. כך, למשל, לא נצטרך ללמוד כל פעם מחדש מה יכולות להיות התוצאות של פעולות המזיקות לנו. כך גם לא נצטרך לחשוב על כל פעולה שאנו עושים תוך כדי נהיגה, למשל, אלא נחליף הילוך, נלחץ על המצמד, נסובב את ההגה וכו' בצורה אוטומטית ומהירה יותר. ברגע שמשהו הופך להרגל אין צורך להמשיך לתת לו מידה רבה כל כך של תשומת לב. אלא שיחד עם מנגנון משוכלל זה באה גם הבעיה הגדולה העומדת בפני אנשים הרוצים לשנות מצב קיים ולעשות משהו חדש, מפני שבתפקידו הרי הוא שואף להחזירנו למשהו מוכר ובטוח. כך הדבר גם בנושא קריירה. אם ספגנו או אימצנו לעצמנו תובנות, חוקים או כללים כלשהם תמשיך המערכת למלא תפקידה ולשמור עליהם. כיצד? על ידי שליחת ההיסוסים שהזכרנו לעיל. במקרה זה: אני צעיר מדי, מבוגר מדי, לא מסוגל ללמוד, זה לא מעשי, הנסיבות לא מאפשרות, אין לי מספיק כוח רצון ליישם את כל הכרוך בכך וכו'. מה אם כן עלינו לעשות כשאנו רוצים לבצע שינוי?עלינו לזהות את אותו זרם מחשבות של היסוסים ("כן, אבל") העוצרים אותנו מהשגת רצוננו. קל להגיד, קשה יותר לעשות. למה? מפני שהבעיה עם המחשבות האלה היא שזהותן האמיתית מוסווית. קשה לזהות אותן כקולו הפנימי האוטומטי של מנגנון ההישרדות. הן מדברות בקול שלנו, בראש שלנו, ולכן אנו חושבים שהן "מחשבות". מכיוון שכך, נדמה לנו שאנו הוגים אותן בפועל מתוך רצוננו החופשי והמודע, ואנו מזדהים אתן.   
 כדי שנוכל בכל זאת להבחין בין קולנו האמיתי לבין קולן של המחשבות העוצרות הללו עלינו לאפשר לקולנו האמיתי לדבר בצורה רמה וברורה. מחשבות ההיסוס משדרות ספק ורצון לחזור לישן ולמוכר. אוצר המילים שלהן לא כולל מילים כ"שינוי", "פריצת דרך", "מחויבות" ו"עשייה חדשה". הדרך לחולל שינוי היא להבטיח לעצמנו עשייה כלשהי בצורה מאד נחושה. שיתוף בני משפחה וחברים בהתחייבות החדשה שלקחנו על עצמנו מאפשר לנו להקים רשת של תומכים שתפקידם לעזור לנו להשאר נאמנים להבטחתנו. שמירה על הדרך החדשה במשך זמן מה מבלי לגלוש חזרה להרגלים הישנים תהפוך את הדרך החדשה להרגל החדש שלך. את התהליך יש לעשות במחויבות, אך יחד עם זאת לקחתו בקלות, לא במלחמה".

עד כאן דבריו של לור. לצעדים שציין לור בדרך לעשיית שינוי ניתן להוסיף גם את חשיבות ההסתכלות לטווח הארוך. כאשר אנו מצפים לתוצאות מהירות אנו מתייאשים בקלות רבה יותר לנוכח אי הצלחות, ומייחסים להם חשיבות גבוהה יותר ממה שמצריכה המציאות. במציאות מהוות אותן אי הצלחות במקרים רבים שלבים זמניים בדרך להצלחה. כדי להצליח בשינוי חשוב גם לתת את המשמעות הנכונה לצעדים הקטנים שבדרך ולא לצפות לצעדי ענק או להזדמנות גדולה שתצוץ מהיכן שהוא. כמו כן יש לשים לב כי מטרותינו הן בנות השגה ומחוברות עם צרכים פנימיים שלנו, ולא עם מדדים חיצוניים כגון רצון בקבלת הערכתם של אנשים אחרים, כבוד, כסף וכדו'. חשוב גם להנתק מאנשים המחבלים במטרתנו או להזהר בפרופורציה שאנו מייחסים לדבריהם, ובמקביל להיעזר באנשים המסייעים למטרתנו.

אי ידיעה לגבי השינוי הרצוי

מקצועות שונים מורכבים מתחום הידע שלהם ומן הפעולות הנעשות בהם. לדוגמא, אדם יכול להיות בעל ידע בתחום המשפטים, אך לעבוד כעורך דין פלילי, כעורך דין בעניינים אזרחיים, כמשפטן או כיועץ משפטי וכדו'. כל אחד מעיסוקים אלה כולל בתוכו פעולות אחרות, המצריכות כישורים שונים. כשאנו חשים שאין לנו מושג מה נרצה לעשות אנו מתייחסים בדרך כלל למרכיב תחום הידע. אנו יכולים לעיין ברשימה של מאות מקצועות ולחוש שאף אחד מהם אינו מושך אותנו. כדי להתגבר על כך ניתן לבחון את הנושא מזווית אחרת: לא לחפש את הכיוון הרצוי מבין תחומי ידע מסוימים, אלא לחשוב על שאר המרכיבים של מקצוע – הפעולות הנעשות בו, הערכים שהוא מבטא, הנושאים שהוא מקדם, התכונות והכישורים שהוא מצריך ותנאי העבודה בו. דוגמא לכך ניתן לראות בסיפורה של אשת שיווק, שרצתה לשנות את מקצועה, אבל הרגישה שאינה יודעת לאיזה מקצוע לפנות מפני שאינה יכולה לחשוב על אף כיוון נוסף שיש לה בו עניין. בסופו של דבר היא גילתה שאחד הדברים שהפריעו לה יותר מכל במקומות עבודה שבהם עבדה בעבר היה עצם הצורך להיות כפופה לאחרים. היא זיהתה את הצורך שלה בעצמאות והחלה לפתח חלום לפתוח עסק משלה. היא הקדישה מחשבה רבה לשני כיוונים: אחד: מה נחוץ היום בשוק ומה יכול לתת מענה לצורך קיים. השני: מהם הנושאים הקרובים ללבה שאותם היתה שמחה לקדם. בסופו של דבר עלה בה רעיון מסוים. מכיוון שהרעיון היה בתחום ידע חדש לה היא לקחה קורס של ששה חודשים, שני ערבים בשבוע, ופתחה באותו תחום עסק משלה. התברר שהעובדה שנתנה מענה לצורך חזק שלה – הצורך בעצמאות, צורך שלא היה קשור לתחום ידע מסוים דווקא, הביאה לה סיפוק רב בעסק שפתחה, למרות שמדובר היה בתחום אחר לגמרי, שעליו לא חשבה קודם לכן.

הפער בין הרצוי למצוי

הפער בין הרצוי למצוי נמצא במקום של כבוד בין הגורמים המעכבים שינוי. בדרך כלל חסר לנו כסף, ופעמים רבות חסרים לנו גם זמן ויכולת זו או אחרת, או כישורים אלה ואחרים. לפעמים משך הלימודים הנדרש לצורך המקצוע שאני מעוניין בו ארוך מזה שאני מעוניין בו, או שנוצר בי הרושם שהביקוש למקצוע הרצוי לי נמוך למדי.מה יכול לעשות אדם שבנוסף למחסור בכסף הוא גם עולה חדש ויש לו גם בעיה של שפה, למשל? כרגע רק אשתו עובדת והכסף אינו מספיק לפרנסת המשפחה; הוא כבר ניסה ללכת לאולפן ולא הצליח ללמוד כלום, וכאדם שחשוב לו להתבטא בצורה מדויקת הוא לעולם לא ירכוש את היכולת לדבר בעברית כשם שהוא מדבר בשפת אמו. אין ספק שהמגבלות הללו אמיתיות. ובו בזמן אין ספק שהיסוסים אלה קשורים גם למתח שבין אזור הנוחות לאזור ההעזה. תחושת הפער בין הרצוי למצוי כל כך אמיתית ("הרי זו עובדה שאין לי כסף ואין לי זמן") עד שבדרך כלל איננו שמים לב לקשר שלה לאזור הנוחות שלנו. מהו הרעיון להשיג כסף לצורך המטרה שלנו? יציאה מאזור הנוחות. צורך להשקיע זמן נוסף, אנרגיה, פחות שעות עם המשפחה, וצורך לחפש דרכים חדשות ויצירתיות להרוויח את הכסף הדרוש. מה ניתן לעשות? חשוב לשתף אנשים אחרים בהתלבטות ולהתייעץ עמם. אנשים אחרים חושבים על דברים שלא חשבנו עליהם ויודעים דברים שאיננו יודעים. חשוב יותר: כשאנו חושבים על מטרה מסוימת איננו צריכים לחפש את הדרך הישירה להגיע אליה. הפתרון טמון בצעדים הקטנים. אותו עולה יכול להחליט, למשל, שהוא מקים קבוצת שיחה בעברית, המתכנסת פעם או פעמיים בשבוע (אולי בכל פעם בביתו של משתתף אחר), ומטרתה לשבת לשוחח כשעה בעברית בלבד. בעזרת מעט העברית של כל אחד מהמשתתפים יעלה כל אחד את רמת העברית של חברו. אפשר להביא עיתונים בעברית קלה וכדו'. הקמת הקבוצה והפעלתה אינה כרוכה בכסף. לכאורה זהו פתרון מגוחך למצב הרבה יותר רציני. יקח שנים ללמוד עברית בצורה כזו. זו טיפה בים. אולם אין לתאר במילים את כוחו של צעד קטן לשינוי. עצם העשייה במקום עמידה במקום יכולה להביא למקומות שלא שיערנו. היא מעלה את המוטיבציה ואת הרעיונות לצעדים הבאים, ועשויה בהחלט לכלול גם הפתעות בלתי צפויות. אולי חבר מהקבוצה יידע להציע משהו שלא חשבנו עליו. הנכונות להתנסויות חדשות משמעותית ביותר. התנסויות חדשות קיימות במיזמים פרטיים קטנים כמו זה שלעיל, בהתנדבויות, בנכונות לעבודה במשך זמן מה בתשלום נמוך או ללא שכר על מנת להכיר תחום חדש או לפרוץ דרך אליו, בנכונות ללמד אחרים ולחלוק עמם את תחום הידע הנוכחי שלנו, בקריאת דברים חדשים, בקורסים ועוד. האפשרות שצעדים מסוג זה לא יקדמו אותנו כלל אינה קיימת. כל התנסות מביאה עמה לימוד דברים חדשים. אף אם לכאורה למדנו רק מה לא מתאים, הרי שידיעה זו מקרבת אותנו צעד נוסף אל מה שכן מתאים. ההתנסויות הופכות אותנו לאנשים המוכנים להעז יותר ואולי אף מוסיפות לבטחוננו העצמי, ובצדק. הפער בין הרצוי למצוי הוא כמו שרשרת של לולאות מתכת המקיפות אותנו סביב ולא נותנות לפרוץ קדימה. כדי לעשות שינוי יש צורך לפרוץ לולאה אחת בלבד! צריך לדעת איזו מן הטבעות המרכיבות את השרשרת יש לפרוץ: זו של הכסף, הזמן, השפה, התואר החסר, היכולת החסרה וכו'. הפער בין הרצוי למצוי יוצר תחושת רצון למצוא פתרון, וככזה הוא מזרים אלינו יצירתיות ואנרגיה הבאים מתוך הרצון המובנה לגשר על הפער. למעשה, ככל שהפער גדול יותר מתעוררת יותר אנרגיה יצירתית לפתרו.

שינוי בתנאים של אי וודאות

לעתים יש לנו מושג לגבי הכיוון הרצוי לנו, ואולי אפילו חלום לגבי משהו מסוים. במקביל מתלווה לכך פעמים רבות החשש שבמשך הזמן עלול להתברר כי כספנו וזמננו הושקעו במקום הלא נכון. האם טמון הפתרון בשיחות עם מי שכבר עובדים באותו תחום על מנת לדעת בוודאות לתוך מה אנו נכנסים? רעיון זה הוא אכן רעיון טוב לצורך היכרות טובה יותר עם התחום הרצוי. אולם גם במקרה זה אין ערבויות. ניתן גם להתקרב אל המקצוע החדש באופן חלקי. אין צורך לעזוב מיד מקום עבודה קודם. אפשר לקחת קורס קצר, להתנדב או לעבוד במקצוע הקודם ובמקצוע החדש גם יחד בעבודה חלקית. אולם לשם עשיית צעדים אלה יש צורך להיות מוכנים ללכת לעבר הלא נודע והלא בטוח. בעצם הנכונות הזאת טמון כל העניין. אם נקודת מבט עכשווית על הנושא, אותה ידיעה שמה שאנו עושים עכשיו אמנם מוכר ובטוח, אבל איננו נהנים בו, וכי צעד חדש יביא עמו, מלבד הסיכון, גם סיכוי לסיפוק ועניין, אינה מסייעת לנו להתקדם –  יתכן שתועיל לנו נקודת מבט עתידית: איך נרגיש בעוד כך וכך שנים אם לא נסינו את הדבר החדש? איך נרגיש אם נסינו?

חשש מכשלון וחשש מהצלחה

החשש מכשלון והחשש מהצלחה הם שני צדדים של אותה מטבע: זו של החשש מן המחיר האפשרי. לעתים אנו חוששים מהצלחה כי אולי ישתנה מעמדנו החברתי ואנשים יקנאו בנו או יחששו מאתנו, כי אולי לא יפרגנו לנו או כי לא יישאר זמן לדברים אחרים שאנו רוצים לעשות. הדבר דומה למצב שבו אנו מסוגלים לדמיין העלאה מסוימת בשכרנו, כזו שתביא לנו הקלה כלכלית, אך מתקשים לדמיין הכנסה שתהפוך אותנו לעשירים של ממש. הרי איך ייראו חיינו אז? איך ננהל את כל העושר הזה? ובשביל מה צריך, הרי אני רק רוצה לא להיות מוטרד מעניינים כספיים כל הזמן, לא להגיע לכמויות כסף שאיני יודע מה לעשות אתן?! מצב של הצלחה מקצועית, כלכלית או אחרת נראה כל כך שונה לעתים ממצבנו הנוכחי, כל כך לא מוכר, עד כי לא תמיד נוח לדמיינו. החשש מכשלון יכול לנבוע מנסיון או נסיונות עבר שהשפיעו עלינו, כמו גם ממחשבה על ההשלכות האפשריות. כשלון יכול להביא לתוצאות קשות במבחינה מעשית (הפסד כספי ניכר, למשל), עבורנו או עבור אחרים; יתכן שאנו חוששים מתגובות חברתיות, מביקורת או מדחיה; חוששים מפגיעה בתדמיתנו, מגרימת אכזבה ומפגיעה בדימוי העצמי. החשש מכשלון יכול לנבוע גם מתפיסות שגויות שלפיהן הכל צריך ללכת בצורה חלקה, ומה שלא הולך חלק אינו מספיק טוב, או מראיית כשלון כמצב "סופי" ולא כשלב ביניים בלבד בדרך להצלחה. כדי לנסות להתגבר על כך יש צורך בזיהוי המשאבים האישיים שלנו, היכולים לשרת אותנו בכיוון חיובי. למשל: רגישות לזולת, חברותיות, תקשורתיות, כוח רצון, חוש הומור, משמעת עצמית, יכולת למידה, סקרנות, רצון לנתינה, ספונטניות, זכרון טוב, יכולת הקשבה, סבלנות, יכולת הובלה והנעת אנשים, דמיון, יכולת אבחנה בפרטים ועוד. כל אלה יכולים לשרת אותנו היטב בדרך להתגברות על החשש ולשימוש נכון במשאבים אלה בדרך להצלחה. חשוב לשאול את עצמנו במצבים כאלה מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? בדרך כלל אין מדובר בתוצאות קטסטרופליות ובלי הפיכות באמת, אלא בדברים שאנו יכולים להתכונן אליהם נפשית במקרה הצורך. הדרך לעשות זאת עוברת דרך זיהוי כל הדברים הטובים שיכולים לקרות כתוצאה מהשינוי, גם אם בסופו של דבר יתברר כי מבחינה "אובייקטיבית" נכשלנו. עוד חשוב לזכור את מילות המפתח: מחויבות לעשייה, התמדה, נחישות, וזכרון העובדה כי כשלון הוא רק שלב בדרך להצלחה.
הנה כמה מאמרותיהם של אנשים ידועים לגבי היחס לכשלון ולהצלחה:וויליאם שייקספיר אמר: "ספקותינו גורמים לנו להפסיד את הדברים הטובים שיכולנו להשיג אלמלא חששנו לנסות להשיגם". אֶלברט הובארד, פילוסוף, סופר ומוציא לאור מארה"ב (1856- 1915) סבר כי "הכשלון היחיד הקיים הוא כשמפסיקים להמשיך לנסות". הנרי פורד אמר: "כשלון אינו אלא ההזדמנות להתחיל מחדש כשאנו מצוידים בידע רב יותר", ואילו תומאס אדיסון אמר: "רבים מהכישלונות בחיים היו לאנשים שלא הבינו כמה קרובים היו להצלחה כאשר וויתרו".